(לחץ להגדלה)
אלו הדברים אשר דיבר משה
רש"י מסביר בפירושו על
הפסוק שמשה מוכיח את עם ישראל, אך עושה זאת ברמיזה מפני כבודם של ישראל (לדוגמה
כשמשה רבינו אומר לעם ישראל "ובין תפל לדי זהב" שהם לכאורה שמות של
מקומות, מביא רשי את דברי ר' יוחנן שכותב:"חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום
ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו), שואל ר' אברהם ירוביץ' בספרו
"עבודת אברהם" מדוע היה צריך משה לרמוז לבני ישראל ולא פירש להם את
כוונתו בתוכחתו, ומשיב הרב על פי מה שכתב האר"י ז"ל (היום יום הפטירה
שלו, זי"עא) שאין תיקון יום אחד דומה לחבירו, ואין תפילה אחת דומה לחברתה
מיום שהעולם נברא ועד לעתיד לבוא, וכן גם בני האדם, שאין אדם דומה לחבירו בפנימיות
ולא נברא אדם שדומה למשנהו מאדם הראשון ועד לעתיד לבוא, וכמו שהזכרנו כבר שיש
שישים ריבוא אותיות בתורה וכנגדם שישים ריבוא נשמות מישראל. נמצא שהעולם תמיד נמצא
במצב של תיקון ולכל אחד יש את היעוד שלו ואין אף אדם שיכול למלא את חלקו של חבירו.
ולכן אין צורך לחשוב דבר כמו: "אם היה לי את מה שיש לחברי אז הייתי עושה כך
וכך" מפני שזהו לא החלק שאני אמור לברר בעולם. לכן משה רבנו בתוכחתו דיבר
לעם ישראל בצורה של רמז, כך כל אחד הבין את
מהות התיקון שמתאימה לו לשורש נשמתו מתוך התוכחה הרמוזה. ממש כמו שהעולם מתנהג ברמזים ואנחנו אמורים להקשיב לרחשי העולם כדי לדעת איך לפעול בו.
שנצליח לפתוח את האזניים ולפנות מקום בעצמינו ולשמוע מה אנחנו אמורים
לתקן, ושהכל מה'.
שבת שלום,
רועי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה